בשבוע שעבר ניצן חזרה מהגן עם הפתעת יומולדת בצורת תיק קטן. היא החליטה שזה תיק של מצלמה וביקשה מצלמה להכניס פנימה. עניתי שאין לי מצלמה קטנה כזאת להכניס אז היא הציעה שבדרך הביתה מהגן אני אכנס לסופרפארם ואקנה P-:. אני מצידי הצעתי שאולי ננסה להכין לנו אחת כזאת.
ביום ששי ביציאה מהגן ניצן שוב הזכירה את ענין המצלמה, ואני אמרתי שנחפש בבית ממה אפשר לעשות מצלמה. כשהגענו הביתה התחלתי לחפש בארונות המטבח קופסה מתאימה עד שגיליתי קופסת סרדינים שאמא שלי פעם נתנה לנו. (אגב, מישהו יודע מה אפשר לעשות עם סרדינים חוץ מאשר לתת לחתול?). לקחתי גם פקק של בקבוק שתיה לעדשה.
הושבתי את ניצן לידי כדי שתעזור לי.
פרשתי את הקופסה, גזרתי אותה לגודל הרצוי.
הגודל הרצוי זה גודל המצלמה פלוס השוליים המתקפלים.
הנחתי את החלק המיותר (השמאלי בתמונה השמאלית) על החלק הימני, שירטטתי את הלשוניות על השוליים המתקפלים וגזרתי אותן.
את הצד הפנימי של הקופסה צבעתי בצבע כסף, כשניצן כל הזמן בודקת אם הצבע כבר התייבש. אחרי שהצבע התייבש הנחתי סרגל על מקום הקיפול החדש ועם סכין יפנית עשיתי שריטה קלה כדי שאוכל לקפל את השוליים החדשים.
קיפלתי את השוליים, מרחתי דבק על השולים והדבקתי. היה קצת מסובך להחזיק את הקופסה עד שהדבק יתייבש. כל פעם נפתח לי במקום אחר. ביקשתי את ניצן שתחזיק את הקופסה ובנתיים חיפשתי משהו שאוכל לקשור ולייצב את הקופסה המתייבשת. מצאתי על השולחן חתיכת שרוך שגזרתי לא מזמן מחצאית (השולחן שלי אכן נראה כמו משהו שמוצאים עליו מציאות, לא?). ניסיתי לקשור בעזרתו את הקופסה אבל ניצן התלהבה "הנה ידית כמו למצלמה שלך אמא".
אז רופפתי את ההדבקה בפינה אחת והשחלתי פנימה את השרוך שמיד הפך לרצועה לתפארת.
אחר כך הבאתי את המצלמה שלי והתחלנו לבדוק אותה מכל הכיוונים. הסברתי לניצן איך מצלמים והיא, כמובן, מיד ביקשה לצלם אותי. רק שלמצלמה שלי יש דיליי נוראי, מרגע שלוחצים על המצלמה ועד שהיא מצלמת עובר נצח. כך שהתמונה הראשונה שהיא צילמה אותי הראתה את הגרביים שלה, השניה את החצאית שלי ובשלישית היא רק חתכה לי רק את הראש.
ברביעית היא הצליחה הרבה יותר ממה שאבא שלה מצליח כשהוא מצלם אותי מקרוב.
אחרי שגמרנו לצלם, בחנו את המצלמה והתחלנו לתכנן איפה נשים כל כפתור. ממעמקי המגירה שלפתי כל מיני מדבקיות ובעזרת טוש ומדבקות עיצבתי את המצלמה. ניצן צירפה הוראות משלה והנה, יש לנו מצלמה.
בשבת ניצן סיפרה לכל מי שרק הסכים לשמוע על המצלמה וגם על איך שהכנו אותה, כשהיא מדייקת להפליא בתיאורים. המצלמה לעומת זאת נעלמה. ניצן שיחקה איתה ביום ששי כאן לידי. את התיק שלה מצאתי במגירת הגרבים אבל את המצלמה בלעה האדמה. ניצן מצאה פתרון מקורי "אמא, תעשי לי עוד אחת", אבל באורח פלא, אחרי שחפרנו כאן בשני חדרים נמצאה האבדה, מונחת על המחשב שלי ממש מתחת לאף שלי.אחרי שהחלטתי לעשות ממנה רשומה לבלוג רציתי לצלם את ניצן עם המצלמה. קודם היא ניגשה להתלבש בהתאם. הוציאה מסל התחפושות את הקימונו הסיני, את הקשת של שלגיה וניסתה לסחוט ממני איפור :-P. הגשתי לה את המצלמה שלה ואמרתי שאני אצלם אותה והיא תצלם אותי. ניצן סרבה בטענה שהיא לא יכולה כי היא לא יכולה לראות אותי דרך המצלמה. אז התחלפנו במצלמות והיא צילמה אותי.
אחר כך, בעזרת סכין יפנית, פתחתי חלון קטן בכל צד וניצן היתה מאושרת.
עכשיו היא הסכימה לצלם אותי, ואחר כך את אבא וגם את נועם שניסה כל הזמן לסחוב ממנה את המצלמה.
וכשניצן הלכה היום לגן, נועם גילה את המצלמה והתחיל לצלם גם הוא.
לילה טוב
איזה רעיון מדליק!
השבמחק