אחרי שגמרנו להכין את האקווריום התחלנו להכין ארוחת צהרים. הרעיון נלקח מהבלוג המקסים של filth wizardry
אגב אם תשימו לב, המקור שלה הוא בכלל רוסי שמצא את התמונה ברשת. חוצמזה סיפרו לי שהמתכון הזה מסתובב עכשיו באימייל.
בכולופן, הנחתי על השולחן צלחת עם ספגטי שבורים לחצי, וצלחת עם נקניקיות חתוכות. (כרגיל, אם תקליקו על התמונות תקבלו תמונות מוגדלות מוצלחות יותר).
ניצן ונועם התחילו לעבוד בשיא הרצינות.
אני הייתי בהלם כשראיתי באיזה ריכוז ודיוק נועם עובד.
כמובן שאחרי חתיכת נקניקיה אחת נועם מיצה את הענין, ואת הנקניקיה הבאה הוא פשוט התחיל לאכול.
ניב ודולב עבדו בהתלהבות ובמהירות, ושיפרו את ה"מתכון" על ידי כך ששיפדו ספגטי גם לרוחב.
אפילו סתיו, שבדרך כלל מתחמק, שיפד ספגטי ברצינות ובדייקנות.
ככה זה נראה לפני הבישול.
מלאתי מים שכיסו את הנקניקיות, הוספתי מעט (מידי) מלח ובישלתי כעשר דקות. כשכיביתי את האש ניצן נכנסה לשאול (בפעם השישית בערך) אם האוכל מוכן כבר. אמרתי שכן והיא רצה לדלת ושאגה החוצה "אומרים שהאוכל כבר מוכן". בחיים, אבל בחיים לא ראיתי אותה נלהבת ככה לאכול ארוחת צהרים. אמנם אחר כך היא תיחמנה ואכלה רק את הספגטי אבל ההתלהבות שלה לא שככה עד סוף הארוחה.
סיננתי והגשתי עם קטשופ ורטבים אחרים שמצאתי במקרר. האוכל פשוט נטרף אפילו ש(לא נעים להודות) כבר בישלתי מאכלים טעימים מזה בימי חיי.
כמה מסקנות מהנסיון הראשון.
* לחתוך את הנקניקיות לחתיכות קטנות יותר. אני חתכתי כל נקניקיה ל3, מה שגרם לכך שלא היו מספיק ספגטים על כל נקניקיה. אם חותכים ל4-5 חתיכות ויותר מזה היחס משתפר.
* לא לפחד להוסיף מלח לתבשיל. אני חששתי שבגלל הנקניקיות זה יהיה מלוח מידי ויצא לי מעט תפל.
* להכין רוטב ליד או ביחד בהחלט מתבקש.
* לילדים קטנים יש לחתוך את הנקניקיות לאורך. הספגטי נבלעים בנקניקיות ולא מפוררים אותן, כך שסכנת החנק קיימת.
* אם מכניסים ספגטי גם לרוחב, לא לעשות מזה "קיפודים", כלומר לשפד אותם רק במישור אחד כדי שלא יתפסו יותר מידי מקום בסיר. אלא אם כן מבשלים כמות קטנה בסיר גדול מאוד.
לסיום, מומלץ בהחלט לפעילות עם ילדים, לא דורש הכנה ולא מלכלך.
בתיה
אגב אם תשימו לב, המקור שלה הוא בכלל רוסי שמצא את התמונה ברשת. חוצמזה סיפרו לי שהמתכון הזה מסתובב עכשיו באימייל.
בכולופן, הנחתי על השולחן צלחת עם ספגטי שבורים לחצי, וצלחת עם נקניקיות חתוכות. (כרגיל, אם תקליקו על התמונות תקבלו תמונות מוגדלות מוצלחות יותר).
ניצן ונועם התחילו לעבוד בשיא הרצינות.
אני הייתי בהלם כשראיתי באיזה ריכוז ודיוק נועם עובד.
כמובן שאחרי חתיכת נקניקיה אחת נועם מיצה את הענין, ואת הנקניקיה הבאה הוא פשוט התחיל לאכול.
ניב ודולב עבדו בהתלהבות ובמהירות, ושיפרו את ה"מתכון" על ידי כך ששיפדו ספגטי גם לרוחב.
אפילו סתיו, שבדרך כלל מתחמק, שיפד ספגטי ברצינות ובדייקנות.
ככה זה נראה לפני הבישול.
מלאתי מים שכיסו את הנקניקיות, הוספתי מעט (מידי) מלח ובישלתי כעשר דקות. כשכיביתי את האש ניצן נכנסה לשאול (בפעם השישית בערך) אם האוכל מוכן כבר. אמרתי שכן והיא רצה לדלת ושאגה החוצה "אומרים שהאוכל כבר מוכן". בחיים, אבל בחיים לא ראיתי אותה נלהבת ככה לאכול ארוחת צהרים. אמנם אחר כך היא תיחמנה ואכלה רק את הספגטי אבל ההתלהבות שלה לא שככה עד סוף הארוחה.
סיננתי והגשתי עם קטשופ ורטבים אחרים שמצאתי במקרר. האוכל פשוט נטרף אפילו ש(לא נעים להודות) כבר בישלתי מאכלים טעימים מזה בימי חיי.
כמה מסקנות מהנסיון הראשון.
* לחתוך את הנקניקיות לחתיכות קטנות יותר. אני חתכתי כל נקניקיה ל3, מה שגרם לכך שלא היו מספיק ספגטים על כל נקניקיה. אם חותכים ל4-5 חתיכות ויותר מזה היחס משתפר.
* לא לפחד להוסיף מלח לתבשיל. אני חששתי שבגלל הנקניקיות זה יהיה מלוח מידי ויצא לי מעט תפל.
* להכין רוטב ליד או ביחד בהחלט מתבקש.
* לילדים קטנים יש לחתוך את הנקניקיות לאורך. הספגטי נבלעים בנקניקיות ולא מפוררים אותן, כך שסכנת החנק קיימת.
* אם מכניסים ספגטי גם לרוחב, לא לעשות מזה "קיפודים", כלומר לשפד אותם רק במישור אחד כדי שלא יתפסו יותר מידי מקום בסיר. אלא אם כן מבשלים כמות קטנה בסיר גדול מאוד.
לסיום, מומלץ בהחלט לפעילות עם ילדים, לא דורש הכנה ולא מלכלך.
בתיה
