יום חמישי, 23 בספטמבר 2010

נא לכתוב 100 פעם בכתב יד ברור


אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.



אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.


אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.




אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.



אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.
















 אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.
.
.
.
.
 .
ועוד משהו, אם שומעים דפיקות קצובות לא מוסברות בזמן שילדים צובעים בטושטושים (בקבוקוני צבע עם ראש ספוג לציור), נזעקים לשם במהירות כבר בדפיקה השלישית, גם אם אתם עסוקים בדיוק בהדפסה מאוד חשובה :-) .

מועדים לשמחה.

יום ראשון, 19 בספטמבר 2010

קופסת אוכל לגן

   נועם סופסוף הולך לגן. שלוש וחצי שנים החזקנו אותו קרוב ללב ולא שחררנו אותו. הוא היה עם רמי בבית ונהנה, אבל בשנה האחרונה הוא כבר רצה ללכת לגן. איכשהו חיפשנו, התלבטנו, דחינו וכבר נגמרה שנת הלימודים. כך באחד בספטמבר הוא התייצב לו בשערי הגן וקצת בכה כדי לעשות לנו נחת.
   עכשיו הוא מבלה לו את היום יחד עם 32 (!?) ילדים נוספים. באחת וחצי הגננת משכנעת אותו לא להרדם כי תיכף-אמא-באה. הוא חוזר הביתה עייף ומרוצה. ופה ושם פתאום נזכר בדברים שאמרו או עשו בגן. פתאום הבקרים שלי פנויים, בעיקר בגלל שנועם מתעקש לקום מוקדם כך שכולנו יוצאים לגן מוקדם. (בשנה שעברה באופן קבוע בבקרים עמדתי מבויישת בשער הגן של ניצן וצלצלתי שיפתחו לי). גם הימים החופשיים שלי הם באמת חופשיים (לא שאני מצליחה לעשות בהם יותר מהימים בהם נועם הסתובב פה בין הרגלים.)
   עכשיו צריך להכין שני תיקי אוכל וסוגית שקיות האוכל שוב עלתה. אני יודעת שזה גובל בפלצנות, אבל ניסיתי למצוא תחליף לשקיות הניילון החד פעמיות. זאת פלצנות כי כמות שקיות הניילון מהסופר שאני צורכת ביום היא גדולה. ולא שקיות הסנדוויצ'ים הקטנות הן אלה שתעשנה את ההבדל.
בשנה שעברה שלחתי את הסנדוויצ'ים של ניצן עם שקית רב פעמית של ניקול. אני לא בטוחה שזה יותר אקולוגי. מעבר לזה אני חוששת ששקית שרוטה שעברה הרבה נקיונות מצליחה לזהם את האוכל בכל מיני דיאוקסינים ורדיקליים חופשיים. גם קופסת אוכל לא נשמעת לי פתרון אקולוגי במיוחד. הרי כמות הפסלטיק שבה היא עצומה. הקופסה מיובאת כלומר נצרך דלק רב וזיהום אויר כדי לייבא אותה. אז אם כבר פלצנות, לפחות שיהיה לה כיסוי.
בשיטוטים באינטרנט מצאתי המון הדרכות על שקיות אוכל רב פעמיות. כבר הכנתי חלק מהחומרים, כבר הורדתי הסברים וגזרות, אבל עד היום לא טרחתי להוציא את המכונה ולתפור.
לפני שבוע בערך נתקלתי בהדרכה הזאת ונדלקתי. יש שם לינק לרשומה אחרת עם כל מיני סוגי מיכלים. אמנם אין לי כרגע במלאי קופסאות פלסטיק, אבל הצטברו אצלי הרבה מיכלי קרטון של שני ליטר חלב . השתמשתי בהם כדי ליצור ארוניות לבית הקטן בגינה. מכמה הכנתי קופסאות למשחקים של הילדים, אבל הן המשיכו להערם כי לא היה לי לב לזרוק אותן. כך מצאתי פתרון אקולוגי להפליא. גם מיחזור של אריזה, גם חומר עמיד לנוזלים ומן הסתם בטוח מאוד למזון. קופסה עמידה ברחיצה ומה שהכי חשוב בעיני, הסנדוויץ' והאוכל לא נמעכים בתיק תחת כובדו של בקבוק השתיה. (אני יודעת שיש לבקבוק כיס מיוחד, אבל לילדים נורא קשה להוציא ולהכניס לבד את הבקבוק לכיס).

הקופסה הבאה מתאימה בדיוק לסנדוויץ' אחד חתוך לשנים.או לסנדוויץ' ממש קטן.

לוקחים מיכל חלב של שני ליטר (או כל מיכל דומה בעל בסיס רחב).
בעזרת סכין חיתוך מסמנים מאוד מאוד בעדינות קו בגובה 4.5 ס"מ מהתחתית על כל הדפנות. חשוב להקפיד שהקווים יפגשו ויצרו קו רציף באותו גובה..

גוזרים את 4 הפינות מלמעלה ועד הקו המסומן. במיכל שאיתו עבדתי יש בעיה כי פינה אחת קצת "מעוכה", אבל אפשר להתגבר ולקפל אותה כדי לגזור קו ישר.

מקפלים פנימה את הדפנות בגובה 4.5 ס"מ מהבסיס לאורך הקו המסומן אחר כך מקפלים החוצה.


על כל דופן מציירים קשת בגובה 7-8 ס"מ ובסיסה על כל רוחב הדופן. אני הכנתי לי תבנית ובעזרתה ציירתי על כל הדפנות.

גוזרים את הדפנות לאורך הקשתות (זה נכון בכלל להגיד לאורך הקשתות?) נוח מאוד לגזור כל דופן כשהדופן מימין לה מקופלת ולא מסתבכת בין האצבעות.

מנקבים חור בקצה אחת הקשתות.

לתוך החור משחילים גומיה של קוקיה. קושרים בלולאה ומחזקים את הלולאה עם טיפה של סופרגלו. מומלץ להשתמש בגומי מאיכות טובה שלא יאבד מהגמישות שלו אחרי כמה פעמים. לנו יש גומיות מעולות של Life מהסופר פארם.

E' voila, יש לנו קופסת אוכל

אפשר להכין קופסאות בכמה גדלים. קופסה גדולה תתאים לפרי שלם.

מהדפנות שגזרתי שמרתי לי את החלקים עם "כתמי פרה". זה קרטון חלק שאפשר להשתמש בו לתגיות או כרטיסים קטנים.
עכשיו רק צריך לדאוג שכשהם חוזרים הביתה דרך גיסתי, שלא ישאירו שם את הקופסאות.

שתהיה שנה טובה לכולנו.

יום רביעי, 15 בספטמבר 2010

מתנת הערכה לצוות הגן

   שקט בבית. ברקע אני יכולה לשמוע את המעבד של המחשב טוחן, ואת מכונת הכביסה עובדת במרפסת. אני לבד בבית. הילדים בגן, האיש הלך לעבוד קשה ולי יש יום חופשי. נכון שאני אמורה לקרצף את הבית כי הוא נראה זוועה. אבל הרבה יותר נעים לי לרבוץ מול המחשב. כדי להשקיט את המצפון אני גם קצת עובדת, אבל בעיקר גולשת ונחה.
   אני עוברת על התמונות שצילמתי ומגלה שצילמתי הרבה דברים שעשינו. שזה פשוט עוול לא להעלות אותן לכאן. אני נזהרת מלהבטיח, אבל אשתדל להכין כמה רשומות יפות.

בסוף שנת הלימודים הקודמת רציתי להכין מתנה קטנה לצוות בגן של ניצן. בהתחלה פינטזתי בגדול על מחברות עם כריכה מקושטת, על תיקים קטנים וכיוצא בזה. אבל ככל שהזמן עבר החלומות שלי קטנו. עד שבלילה , יומיים לפני סיום שנת הלימודים התיישבתי לעבוד.
בהתחלה שלפתי ארבע תגיות שהוסרו מבגדי הילדים. אהבתי אותן בגלל שהן עבות מאוד והצבעים מצאו חן בעיני. הדפסתי על נייר את הברכה בפונט נקודות כדי שניצן תוכל לעבור על המילים בכתב ידה.
אם תקליקו על התמונות תקבלו אותן מוגדלות ויפות יותר.

את הברכות קרעתי ביד ומרחתי על השוליים צבע פנדה (נראה לי שהגיע הזמן לקנות איזה כרית דיו למראה מיושן). ניצן עברה בכתב ידה על המילים והברכות הודבקו על הצד המקושט של התויות.

בצידה השני של התוית הוספתי "מצטרפים לתודה רמי, בתיה ונועם". נועם בילה בגן הזה הרבה בקרים, ישב בין הגדולים לתפילה ובנה בקוביות במרפסת. בעזרת דבק חם הדבקתי שלושה מגנטים קטנים וחזקים למדי.

הכנתי 4 ברכות כאלה, לגננת ולגנת המשלימה, לסייעת ולסייעת המשלימה.

לכל ברכה הכנתי פרח שהדבקתי לו מאחור סיכה. הרשת מלאה בהדרכות להכנת פרחים כאלה. הנה סרטון שמדגים איך מכינים את הפרח. אפשר גם לגזור את העלים בצורת פרח ואז מקבלים פרח מסולסל יותר. אני הכנתי את הפרחים מבד של בטנה, בד של פעם, עבה ומבריק אני מניחה שזה אצטט. חשוב מאוד לעבוד במקום מאוור, האדם שנפלטים רעילים.

מבד הבטנה שממנו הכנתי את הפרחים, קרעתי מלבני בד. סבתא שלי לימדה אותי שאם קורעים אריג, הוא נקרע לאורך החוט ומקבלים מרובע מדוייק שגם כיוון החוט בו מדוייק. את שולי המלבן חרכתי קלות עם נר, בדיוק באותה דרך שבה הכנתי את הפרחים. קיפלתי לשנים ותפרתי בתפר גס עם חוט רקמה בצבע תואם. בחוט נוסף תפרתי תכים ארוכים בחלק העליון של השקית שנוצרה כדי שישמש שרוך כיווץ.

לכל שקית הכנסתי פרח וברכה. ביומיים הבאים ניצן נתנה בגאווה את המתנות לגננות ולסייעות.

 ציפי, חני, לודה ורבקה, תודה לכן שטיפלתן כל כך יפה בניצן שלי. שלימדתם אותה, ששימחתם אותה, שחינכתם אותה, שאהבתן אותה ושגם הראיתן לה את האהבה.



יום שני, 23 באוגוסט 2010

צבעי ידיים

   מכל עבודות היצירה, הפעילות הכי הכי אהובה על הילדים היא צביעה בצבעי ידיים. אין כמו להתלכלך ולמרוח את כל הגוף בצבעים. זה כיף, זה יצירתי, זה חשוב, זה עוזר להתפתחות. אפילו האחות בטיפת חלב הזכירה שעיסוק בצבעי ידים יכול לעזור לנועם להתמודד עם הגמילה מהחיתול. אז איך זה ששלושת הקופסאות שקניתי החזיקו מעמד יותר משנתיים :-(.
איכשהו אני תמיד מצליחה למצוא סיבה למה לא לצבוע היום בצבעי ידים. למרבה המזל לפעמים אני מצליחה להתעלות על עצמי ועושה להם את היום.

בהתחלה הם רק מערבבים צבעים, מגלים את הירוק ואת הכתום.
אחר כך מתחילים לחרוץ צורות בתוך העיסה שהולכת ונערמת מעל הניר.

אבל האקשן האמיתי מתחיל רק כשכל הצבעים הופכים למין זפת שחורה זרחנית. או אז העיניים נדלקות.

והיצירתיות מתחילה לפרוח

video


זה נהיה מעניין יותר מרגע לרגע.

מזל שאפשר לרחוץ אותם בחוץ לפני שנכנסים הביתה לאמבטיה.
video
 הדלי, אגב, הכיל מים וסבון כלים P-: .

נראה שההתעסקות בנקיון אחרי היצירה לוקחת יותר זמן מאשר היצירה עצמה. מה גם שהצבע הכחול היה צבע עמיד למדי שגם אחרי המקלחת משווה להם מראה כחול חולני כלשהו.
כשרואים את התמונות אני בטח מצטיירת כאמא שנטי כזאת שנותנת לילדים שלה להנות ולהתלכלך ולא מתרגשת מזה בכלל. בתאוריה זה נכון, אבל ברגע האמת אני חופרת להם בפולנית צחה עם לא-למרוח-על-הגוף או עם למה-את-מקלקלת-את-הציור-עם-המריחות וכמובן למה-כל-כך-הרבה-צריך-לקחת-מעט-צבע-בכל-פעם. אני עובדת על עצמי קשה ומזכירה לעצמי שבצבעי ידיים אין תוצר סופי שתולים אותו אלא יש הנאת התמרחות צרופה. ההתעסקות בצבע היא העיקר. זה לא קל, זה עולה לי בבריאות, אבל אני משתפרת. לכן בפעם הנ"ל הצלחנו לגמור את הצבעים והבטחתי לילדים שאני אכין להם צבעים חדשים.

גיגול מהיר גילה שהמתכון הנפוץ לצבעי ידיים מבוסס על קורנפלור, ואצלי כזכור יש רק קורנפלור אינסטנט. בסוף מצאתי מתכון שמבוסס על קמח שלא צורפו לו הוראות הכנה. אחרי נדנודים בלתי פוסקים של ניצן גם הכנתי אותו.

המתכון די פשוט:
כוס אחת קמח
שתי כפות מלח
3 כוסות מים.

הוראות הכנה:
מכניסים לסיר את הקמח והמלח. מוסיפים לאט תוך כדי בחישה את המים ומערבבים היטב עד שמתקבלת בלילה חלקה.
אחר כך מעמידים את הסיר על להבת הגז ומבשלים תוך ערבוב מתמיד. (אם יש מטרפה עמידה לחום זה קל יותר). מהר מאוד מתחילים להופיע מעין גושים דביקים בבלילה וצריך להמשיך לבחוש. כאשר כל הבלילה הופכת סמיכה דיה, מכבים את האש וממשיכים לבחוש עד שהבלילה סמיכה ואחידה.
מניחים את הסיר בצד להתקרר, בוחשים שוב, מחלקים לכלים ומוסיפים צבע מאכל.

אני משתמשת באבקת צבע מאכל, לכן חשוב להמיס אותה בכמה טיפות מים לפני הערבוב עם הבלילה.
המרקם של הצבע יצא רך יותר מהצבעים הקנויים, כנראה שהייתי צריכה לבשל אותם קצת יותר. הצבעים, תודה לאל, היו הרבה פחות תוקפניים.

ההתחלה היתה עדינה למדי. נועם חיקה את השכן שהצטרך אלינו ושניסה בכל מאודו לצייר מבלי להתלכלך.

ניצן ישר הלכה בגדול על כל הדף (4 עמודי A4 מודבקים זה לזה שהונחו על שולחן רטוב).


 כשהדף התמלא קילפנו אותו מהשולחן וניצן עברה לדף הבא. היא ציירה לבבות ופרחים בצבעים המרוחים.

גם נועם לא נשאר מאחור צייר ומרח וסיפר סיפורים.

כשהדף השני של ניצן התמלא היא פשוט מעכה אותו, הוסיפה אליו את שאריות הצבע שנותרו ובנתה לה ערימת ג'יפה אותה היא יכלה לפסל כרצונה.
הפעם הצלחתי שלא להעיר יותר מידי הערות. הילדים מצידם הצליחו לכבד את הבקשה שלי שלא למרוח את הגוף. הנקיון היה מהיר והצבע ירד מהידיים בלי להשאיר עקבות.
למחרת קנינו בסופר קורנפלור אמיתי. אבל אני חוששת שהחופשה תיגמר לפני שנעשה בו שימוש כלשהו.










יום שלישי, 17 באוגוסט 2010

בית קטן בגינה

     מישהו בשכונה קנה מקרר חדש. מקרר שרפ כסוף גדול ויפה. לא ראיתי את המקרר. למען האמת אני לא יודעת מי זה שקנה אותו. אבל את הקרטון הענק של המקרר מצאנו ברחוב בשבוע שעבר שחזרנו בערב מגן המשחקים.
בדרך כלל חלוקת העבודה אצלנו היא כזאת, רמי מוצא דברים ומביא אותם, ואני מתלהבת או (לרוב) מעקמת ת'פרצוף. הפעם אני זאת שמיד שלחתי יד והתחלתי לגרור את הקרטון הביתה. רמי, כמובן, עזר לי כי זה היה קרטון כבד למדי.
למחרת, למרות החום והשמש היוקדת, העמדתי את הקרטון ושרטטתי עליו את החלונות והדלת.

רמי נרתם למשימה, הוציא את משור הג'יקסו וחתך חלונות, דלת וגג. את החלק העליון של הגג חיברנו עם אקדח סיכות, והצמדנו את המשולשים עם דבק חם.

את הבסיס המקורי של הקופסה חיזקתי עם פסי MDF שהיו בה והדבקתי לדפנות עם דבק חם. 

מאוחר יותר, כשהשמש כבר נטתה, שלפתי מהמחסן מיכלי גואש ויחד עם הילדים התחלנו לצבוע.

למחרת בבוקר קם לו נועם, חמק לחצר ומצא את מיכלי הגואש שנותרו מיום האתמול. בלי להתבלבל הוא לקח את המיכל הצהוב שפך מעט ממנו לקערה והתחיל לקשט את הבית. מזל שרמי תפס אותו לפני שהוא גרם לנזק גדול יותר.
E' voila, הנה עומד לו בית קטן בגינה.


העקמומויות של הדלת נוצרה בגלל שחששתי שיהיה קשה לפתוח ולסגור אותה אז חתכנו קצת גם בצד של הצירים.
קשה להאמין אבל לתוך הבית הקטן הזה נכנסים 3 ילדים וכסא קטן.

כבר שבוע בערך שהבית לא מאבד מכוח המשיכה שלו. על קירות הבית התקנתי שתי כונניות קטנות מקרטוני חלב גדולים. לשם ניצן מכניסה את כל הסופר-פאם שלה.
ביחד עם בן השכנים הם קשטו את פנים הבית במדבקות (והמשיכו בזה גם היום).

בנתיים הבית שורד את מתזי המים של הבריכה שלידו ואת הדחיפות של הילדים. אם הוא יחזיק מעמד עד בוא הגשם זה יהיה מצוין.
20/11/10 עדכון. מאז שפרסמתי את הרשומה הזאת הדהד לי זכרון קלוש שבעצם הרעיון לא היה ממש מקורי שלי. הערב גיליתי בסימניות שלי את הרשומה הזאת, והבנתי שזאת היתה ההשראה שלי.

יום חמישי, 12 באוגוסט 2010

איפור בכאילו

אחד המשחקים האהובים ביותר על ניצן, זה איפור. בת דודה שלה, שלמדה איפור קצועי, איפרה אותה כמה פעמים, וניצן רק מחכה להזדמנות למרוח צבע על הפנים.
את האיפור שלי מזמן ארזתי והעליתי מעל אחד הארונות בבית, אחרי שניצן השתמשה בו ביד נדיבה.
פה ושם נתתי לה להתאפר באיפור משלה, אבל היא השתמשה בו בפזרנות. על הפנים, אחר כך על הגוף ואחר כך על כל מה שנקרה בדרכה. החל בנועם וכלה בקירות.
קופסאות האיפור שלה בדרך כלל לא שרדו הרבה זמן (תודה לאל). היא חפרה בהן בכוח עם מברשות האיפור עד שהאיפור התפורר. נועם הוסיף משלו כשהפיל או זרק את הקופסאות. קופסת האיפור האחרונה היתה איפור מזעזע בגווני חום שניצן קיבלה מגיסתי. נועם דוקא נורא התלהב כשהיא איפרה אותו לרע-מפחיד, אבל אני התחרפנתי כל פעם מחדש כשהיא השתמשה בו. מצד שני לא היה לי לב להעלים את קופסת האיפור הזאת. יום  אחד אחרי שהיא חבטה את קופסת האיפור על שולחן הזכוכית בסלון וציירה באבקה המפוררת ציורים, הכרזתי שיותר היא לא מקבלת איפור. אחר כך קצבתי את העונש לשנה והבטחתי שבגיל שש, אם היא תתנהג יפה, אני ארשה לה לקבל איפור.
ואז גיליתי את הרשומה הזאת- איפור בכאילו והתלהבתי. לא הייתי בטוחה שניצן תסכים להשתמש רק בכאילו, אבל כשהראיתי לה את הרשומה והסברתי לה במה מדובר גם היא התלהבה.
לפני שבועיים  בערך ניצן קיבלה מחברה שלה קופסת איפור ריקה. האח הקטן של החברה השמיד את התכולה בכמה חבטות. אחרי שהחברה גמרה להתאבל על האיפור, היא נתנה לניצן את הקופסה הריקה. עשיתי גיחה מהירה לשוק רמלה לוד וקניתי לאק בשלל צבעים. אחר כך הפכתי כמה מגירת בבית וגיליתי שיש לי בעצם הרבה מאוד בקבוקוני לאק שאני לא משתמשת בהם. 
ניקיתי ויבשתי את קופסת האיפור ויחד עם ניצן והחברה הכנתי את קופסת האיפור. הנחתי את הקופסה ליבוש על מדף גבוה במטבח וחיכיתי לייבוש. ניצן לא ממש סמכה עלי וטיפסה כל פעם לבדוק. ליתר בטחון חיכיתי יומיים והתוצאה מרהיבה (שווה להקליק על התמונה ולהגדיל אותה).
רוב הלאק ששפכתי נזל פנימה דרך הנקבים בתחתית. בדיעבד זה יצא חמוד כי השכבה הדקה שנשארה התיבשה על התחתית המשובצת ונוצרה מעין דוגמה, מה שמגביר את האמינות של מראה האיפור.
לשמחה של ניצן לא היה גבול. היא מיד אילתרה מברשות איפור ממקלוני צמר גפן, אחר כךהתאמצה ומצאה כמה מברשות בין המשחקים שלה. נועם רמי ואני צריכים להתאפר אצלה כמה פעמים ביום. על רצפת המטבח היא פורשת בד סטן ומניחה עליו את קופסת האיפור ושאר אביזרים חיוניים ומכריזה ש"הסופר פאם יפתח בשתי שעות". לדעתי "Super femme" נשמע הרבה יותר טוב מסופר פארם.
 הכיף הכי גדול זה להשוויץ באיפור החדש בפני אנשים, רצוי מבוגרים, ואחר כך להראות להם שזה רק בכאילו.
הערב היינו בגן השעשועים. ניצן לקחה איתה את האיפור ועוד כמה פיצ'יפקעס ופתחה סופר-פאם בגן השעשועים. אחרי שהתגברה על המבוכה היא הסתובבה והזמינה ילדות לשחק איתה. היא איפרה אותן, הן איפרו אותה וניצן היתה מאושרת.



רקע לבלוג

/