יום חמישי, 23 בספטמבר 2010

נא לכתוב 100 פעם בכתב יד ברור


אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.



אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.


אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.




אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.



אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.
















 אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.

אסור להשאיר לבד ילדים שמציירים בטושטושים.
.
.
.
.
 .
ועוד משהו, אם שומעים דפיקות קצובות לא מוסברות בזמן שילדים צובעים בטושטושים (בקבוקוני צבע עם ראש ספוג לציור), נזעקים לשם במהירות כבר בדפיקה השלישית, גם אם אתם עסוקים בדיוק בהדפסה מאוד חשובה :-) .

מועדים לשמחה.

יום ראשון, 19 בספטמבר 2010

קופסת אוכל לגן

   נועם סופסוף הולך לגן. שלוש וחצי שנים החזקנו אותו קרוב ללב ולא שחררנו אותו. הוא היה עם רמי בבית ונהנה, אבל בשנה האחרונה הוא כבר רצה ללכת לגן. איכשהו חיפשנו, התלבטנו, דחינו וכבר נגמרה שנת הלימודים. כך באחד בספטמבר הוא התייצב לו בשערי הגן וקצת בכה כדי לעשות לנו נחת.
   עכשיו הוא מבלה לו את היום יחד עם 32 (!?) ילדים נוספים. באחת וחצי הגננת משכנעת אותו לא להרדם כי תיכף-אמא-באה. הוא חוזר הביתה עייף ומרוצה. ופה ושם פתאום נזכר בדברים שאמרו או עשו בגן. פתאום הבקרים שלי פנויים, בעיקר בגלל שנועם מתעקש לקום מוקדם כך שכולנו יוצאים לגן מוקדם. (בשנה שעברה באופן קבוע בבקרים עמדתי מבויישת בשער הגן של ניצן וצלצלתי שיפתחו לי). גם הימים החופשיים שלי הם באמת חופשיים (לא שאני מצליחה לעשות בהם יותר מהימים בהם נועם הסתובב פה בין הרגלים.)
   עכשיו צריך להכין שני תיקי אוכל וסוגית שקיות האוכל שוב עלתה. אני יודעת שזה גובל בפלצנות, אבל ניסיתי למצוא תחליף לשקיות הניילון החד פעמיות. זאת פלצנות כי כמות שקיות הניילון מהסופר שאני צורכת ביום היא גדולה. ולא שקיות הסנדוויצ'ים הקטנות הן אלה שתעשנה את ההבדל.
בשנה שעברה שלחתי את הסנדוויצ'ים של ניצן עם שקית רב פעמית של ניקול. אני לא בטוחה שזה יותר אקולוגי. מעבר לזה אני חוששת ששקית שרוטה שעברה הרבה נקיונות מצליחה לזהם את האוכל בכל מיני דיאוקסינים ורדיקליים חופשיים. גם קופסת אוכל לא נשמעת לי פתרון אקולוגי במיוחד. הרי כמות הפסלטיק שבה היא עצומה. הקופסה מיובאת כלומר נצרך דלק רב וזיהום אויר כדי לייבא אותה. אז אם כבר פלצנות, לפחות שיהיה לה כיסוי.
בשיטוטים באינטרנט מצאתי המון הדרכות על שקיות אוכל רב פעמיות. כבר הכנתי חלק מהחומרים, כבר הורדתי הסברים וגזרות, אבל עד היום לא טרחתי להוציא את המכונה ולתפור.
לפני שבוע בערך נתקלתי בהדרכה הזאת ונדלקתי. יש שם לינק לרשומה אחרת עם כל מיני סוגי מיכלים. אמנם אין לי כרגע במלאי קופסאות פלסטיק, אבל הצטברו אצלי הרבה מיכלי קרטון של שני ליטר חלב . השתמשתי בהם כדי ליצור ארוניות לבית הקטן בגינה. מכמה הכנתי קופסאות למשחקים של הילדים, אבל הן המשיכו להערם כי לא היה לי לב לזרוק אותן. כך מצאתי פתרון אקולוגי להפליא. גם מיחזור של אריזה, גם חומר עמיד לנוזלים ומן הסתם בטוח מאוד למזון. קופסה עמידה ברחיצה ומה שהכי חשוב בעיני, הסנדוויץ' והאוכל לא נמעכים בתיק תחת כובדו של בקבוק השתיה. (אני יודעת שיש לבקבוק כיס מיוחד, אבל לילדים נורא קשה להוציא ולהכניס לבד את הבקבוק לכיס).

הקופסה הבאה מתאימה בדיוק לסנדוויץ' אחד חתוך לשנים.או לסנדוויץ' ממש קטן.

לוקחים מיכל חלב של שני ליטר (או כל מיכל דומה בעל בסיס רחב).
בעזרת סכין חיתוך מסמנים מאוד מאוד בעדינות קו בגובה 4.5 ס"מ מהתחתית על כל הדפנות. חשוב להקפיד שהקווים יפגשו ויצרו קו רציף באותו גובה..

גוזרים את 4 הפינות מלמעלה ועד הקו המסומן. במיכל שאיתו עבדתי יש בעיה כי פינה אחת קצת "מעוכה", אבל אפשר להתגבר ולקפל אותה כדי לגזור קו ישר.

מקפלים פנימה את הדפנות בגובה 4.5 ס"מ מהבסיס לאורך הקו המסומן אחר כך מקפלים החוצה.


על כל דופן מציירים קשת בגובה 7-8 ס"מ ובסיסה על כל רוחב הדופן. אני הכנתי לי תבנית ובעזרתה ציירתי על כל הדפנות.

גוזרים את הדפנות לאורך הקשתות (זה נכון בכלל להגיד לאורך הקשתות?) נוח מאוד לגזור כל דופן כשהדופן מימין לה מקופלת ולא מסתבכת בין האצבעות.

מנקבים חור בקצה אחת הקשתות.

לתוך החור משחילים גומיה של קוקיה. קושרים בלולאה ומחזקים את הלולאה עם טיפה של סופרגלו. מומלץ להשתמש בגומי מאיכות טובה שלא יאבד מהגמישות שלו אחרי כמה פעמים. לנו יש גומיות מעולות של Life מהסופר פארם.

E' voila, יש לנו קופסת אוכל

אפשר להכין קופסאות בכמה גדלים. קופסה גדולה תתאים לפרי שלם.

מהדפנות שגזרתי שמרתי לי את החלקים עם "כתמי פרה". זה קרטון חלק שאפשר להשתמש בו לתגיות או כרטיסים קטנים.
עכשיו רק צריך לדאוג שכשהם חוזרים הביתה דרך גיסתי, שלא ישאירו שם את הקופסאות.

שתהיה שנה טובה לכולנו.

יום רביעי, 15 בספטמבר 2010

מתנת הערכה לצוות הגן

   שקט בבית. ברקע אני יכולה לשמוע את המעבד של המחשב טוחן, ואת מכונת הכביסה עובדת במרפסת. אני לבד בבית. הילדים בגן, האיש הלך לעבוד קשה ולי יש יום חופשי. נכון שאני אמורה לקרצף את הבית כי הוא נראה זוועה. אבל הרבה יותר נעים לי לרבוץ מול המחשב. כדי להשקיט את המצפון אני גם קצת עובדת, אבל בעיקר גולשת ונחה.
   אני עוברת על התמונות שצילמתי ומגלה שצילמתי הרבה דברים שעשינו. שזה פשוט עוול לא להעלות אותן לכאן. אני נזהרת מלהבטיח, אבל אשתדל להכין כמה רשומות יפות.

בסוף שנת הלימודים הקודמת רציתי להכין מתנה קטנה לצוות בגן של ניצן. בהתחלה פינטזתי בגדול על מחברות עם כריכה מקושטת, על תיקים קטנים וכיוצא בזה. אבל ככל שהזמן עבר החלומות שלי קטנו. עד שבלילה , יומיים לפני סיום שנת הלימודים התיישבתי לעבוד.
בהתחלה שלפתי ארבע תגיות שהוסרו מבגדי הילדים. אהבתי אותן בגלל שהן עבות מאוד והצבעים מצאו חן בעיני. הדפסתי על נייר את הברכה בפונט נקודות כדי שניצן תוכל לעבור על המילים בכתב ידה.
אם תקליקו על התמונות תקבלו אותן מוגדלות ויפות יותר.

את הברכות קרעתי ביד ומרחתי על השוליים צבע פנדה (נראה לי שהגיע הזמן לקנות איזה כרית דיו למראה מיושן). ניצן עברה בכתב ידה על המילים והברכות הודבקו על הצד המקושט של התויות.

בצידה השני של התוית הוספתי "מצטרפים לתודה רמי, בתיה ונועם". נועם בילה בגן הזה הרבה בקרים, ישב בין הגדולים לתפילה ובנה בקוביות במרפסת. בעזרת דבק חם הדבקתי שלושה מגנטים קטנים וחזקים למדי.

הכנתי 4 ברכות כאלה, לגננת ולגנת המשלימה, לסייעת ולסייעת המשלימה.

לכל ברכה הכנתי פרח שהדבקתי לו מאחור סיכה. הרשת מלאה בהדרכות להכנת פרחים כאלה. הנה סרטון שמדגים איך מכינים את הפרח. אפשר גם לגזור את העלים בצורת פרח ואז מקבלים פרח מסולסל יותר. אני הכנתי את הפרחים מבד של בטנה, בד של פעם, עבה ומבריק אני מניחה שזה אצטט. חשוב מאוד לעבוד במקום מאוור, האדם שנפלטים רעילים.

מבד הבטנה שממנו הכנתי את הפרחים, קרעתי מלבני בד. סבתא שלי לימדה אותי שאם קורעים אריג, הוא נקרע לאורך החוט ומקבלים מרובע מדוייק שגם כיוון החוט בו מדוייק. את שולי המלבן חרכתי קלות עם נר, בדיוק באותה דרך שבה הכנתי את הפרחים. קיפלתי לשנים ותפרתי בתפר גס עם חוט רקמה בצבע תואם. בחוט נוסף תפרתי תכים ארוכים בחלק העליון של השקית שנוצרה כדי שישמש שרוך כיווץ.

לכל שקית הכנסתי פרח וברכה. ביומיים הבאים ניצן נתנה בגאווה את המתנות לגננות ולסייעות.

 ציפי, חני, לודה ורבקה, תודה לכן שטיפלתן כל כך יפה בניצן שלי. שלימדתם אותה, ששימחתם אותה, שחינכתם אותה, שאהבתן אותה ושגם הראיתן לה את האהבה.



רקע לבלוג

/