יום שני, 14 בדצמבר 2009

בלוג קנדי בבלוג של אילאיל זיו

בלוג קנדי (ובעברית בלוגולדה) זאת הגרלה שעורכת בעלת הבלוג לקוראים שלה. אילאיל זיו, שיש לה בלוג יפיפה ויצירות לא פחות יפות, עושה אצלה בלוג קנדי.
תראו במה אתן יכולות לזכות (אתן, כ
י לא נראה לי שגבר כלשהו יטרח להשתתף בהגרלה של קיטים לסקראפ).

קיט סקראפ מקסים ומושקע, הכולל מיני אלבום, 10 דפים מדוגמים, דף חיתוכי קארדסטוק, סט חותמות שקופות, סט תבניות לקאטלבאג, סט סרטים של בייסיק גריי ועוד מלאן קישוטים מקסימים, חלקם בעבודת ידה (כמו כפתורי הפימו ופרחי השכבות) וחלקם לא :-).















































* שרשרת פרפר פימו מהקולקציה החדשה. (תנצלו את ההזדמנות לדפדף ולראות את התכשיטים שלה).
























בתיה

יום חמישי, 26 בנובמבר 2009

רוצים להגריל מטבח יפיפה לילדים?



אם אתם לא צריכים אפשר לזכות בו ולתת אותו אחר כך לניצן.


עופרה, שכותבת בבלוג תוצרת בית ומנהלת את סטודיו Petit שבו מעצבים מטבחי עץ ופינות איפור לילדים בעיצוב כמו לגדולים., מכרה השבוע את המטבח המאה שלה (מזל טוב עופרה).
לרגל מכירת המאה בום עופרה עורכת הגרלה של מטבח ילדים, שאם הייתי קצת יותר משופעת בכסף, הייתי רצה לקנות לניצן ונועם. אני לא בטוחה שיש לי סיכוי לזכות במטבח הזה כי לא מזמן זכיתי בבלוג של עופרה בשני מגנטים יפיפיים למטבח. אבל אולי לכם, קומץ הקוראים שלי, יש סיכוי לזכות. אז לכו על זה.
אה, עופרה טוענת שהילדה המתוקה שבתמונה לא נכללת בהגרלה.

בתיה


יום ראשון, 8 בנובמבר 2009

יום ראשון, 11 באוקטובר 2009

סקראפ דיגיטאל

זהו, עשיתי את זה. אחרי חודשים של איסוף אובססיבי של פריביז מהרשת (יש לי כבר 30 ג'יגה). אחרי שהחלפתי מחשב. אחרי שהתחלתי לעבוד עם פוטושופ. אחרי שהתקנתי מחדש את הפיינט שופ פרו. ישבתי והכנתי דף אלבום עם סקראפ דיגיטאלי. למי שלא נמצא בעניינים, סקראפבוקינג זאת התמכרות שגוזלת מקום, זמן וכסף רב. עשיית אלבומים היא להיט בעולם כולו. קצת מושג אפשר לקבל מההסברים המאלפים של קרן (פרפרים) בבלוג שלה. מאחר ומקום מיותר אין לי בבית. כסף מיותר בטוח שאין לי אבל זמן אני תמיד מוכנה לשרוף, החלטתי ללכת על סקראפ דיגיטאלי. כמו הדבר האמיתי אבל גזור והדבק וירטואליים. לא תופס מקום על השולחן, לא משאיר שאריות ולרוב לא עולה כסף, כי הרשת מלאה עיצובים חינמיים הקרויים Digital Scrapbooking Freebis.
הבעיה היא שחיפוש ומציאת פריביז זאת התמכרות בפני עצמה. כל יום אני נכנסת ל http://digifree.blogspot.com/ וגולשת משם לעשרות בלוגים של יוצרים שמציעים פריביז. כאמור יש לי כבר 30 ג'גה של עיצובים יפיפיים, אבל עד היום לא עשיתי איתם שום דבר.
בעצם, כדי להיות הוגנת, בשבוע שעבר התחלתי דף אחד. עבדתי עם תבנית מוכנה בפוטושופ, והתוצאה לא היתה יפה במיוחד, אז גנזתי אותו והתעלמתי מקיומו. אתמול והיום כבר יצא לי משהו הרבה יותר חמוד, אם כי ברור לי שאני רק בהתחלה של ההתחלה. היה שלום זמן...

אז הנה ילד הדבש שלי מתחיל לבנות רובוט. עד היום הוא לא סיים אותו, מה שלא מפריע לו לשחק איתו.


העיצובים מתוך הקיט romanticfantasy של redju באדיבות digital-crea

יום ראשון, 23 באוגוסט 2009

נו, ומה עם הספגטי?

הבטחתי אחותי, אז הנה אני מקיימת.
אחרי שגמרנו להכין את האקווריום התחלנו להכין ארוחת צהרים. הרעיון נלקח מהבלוג המקסים של filth wizardry
אגב אם תשימו לב, המקור שלה הוא בכלל רוסי שמצא את התמונה ברשת. חוצמזה סיפרו לי שהמתכון הזה מסתובב עכשיו באימייל.
בכולופן, הנחתי על השולחן צלחת עם ספגטי שבורים לחצי, וצלחת עם נקניקיות חתוכות. (כרגיל, אם תקליקו על התמונות תקבלו תמונות מוגדלות מוצלחות יותר).

ניצן ונועם התחילו לעבוד בשיא הרצינות.


אני הייתי בהלם כשראיתי באיזה ריכוז ודיוק נועם עובד.

כמובן שאחרי חתיכת נקניקיה אחת נועם מיצה את הענין, ואת הנקניקיה הבאה הוא פשוט התחיל לאכול.

ניב ודולב עבדו בהתלהבות ובמהירות, ושיפרו את ה"מתכון" על ידי כך ששיפדו ספגטי גם לרוחב.

אפילו סתיו, שבדרך כלל מתחמק, שיפד ספגטי ברצינות ובדייקנות.

ככה זה נראה לפני הבישול.

מלאתי מים שכיסו את הנקניקיות, הוספתי מעט (מידי) מלח ובישלתי כעשר דקות. כשכיביתי את האש ניצן נכנסה לשאול (בפעם השישית בערך) אם האוכל מוכן כבר. אמרתי שכן והיא רצה לדלת ושאגה החוצה "אומרים שהאוכל כבר מוכן". בחיים, אבל בחיים לא ראיתי אותה נלהבת ככה לאכול ארוחת צהרים. אמנם אחר כך היא תיחמנה ואכלה רק את הספגטי אבל ההתלהבות שלה לא שככה עד סוף הארוחה.
סיננתי והגשתי עם קטשופ ורטבים אחרים שמצאתי במקרר. האוכל פשוט נטרף אפילו ש(לא נעים להודות) כבר בישלתי מאכלים טעימים מזה בימי חיי.

כמה מסקנות מהנסיון הראשון.
* לחתוך את הנקניקיות לחתיכות קטנות יותר. אני חתכתי כל נקניקיה ל3, מה שגרם לכך שלא היו מספיק ספגטים על כל נקניקיה. אם חותכים ל4-5 חתיכות
ויותר מזה היחס משתפר.
* לא לפחד להוסיף מלח לתבשיל. אני חששתי שבגלל הנקניקיות זה יהיה מלוח מידי ויצא לי מעט תפל.
* להכין רוטב ליד או ביחד בהחלט מתבקש.
* לילדים קטנים יש לחתוך את הנקניקיות לאורך. הספגטי נבלעים בנקניקיות ולא מפוררים אותן, כך שסכנת החנק קיימת.
* אם מכניסים ספגטי גם לרוחב, לא לעשות מזה "קיפודים", כלומר לשפד אותם רק במישור אחד כדי שלא יתפסו יותר מידי מקום בסיר. אלא אם כן מבשלים כמות קטנה בסיר גדול מאוד.

לסיום, מומלץ בהחלט לפעילות עם ילדים, לא דורש הכנה ולא מלכלך.

בתיה


יום שלישי, 18 באוגוסט 2009

אקווריום מלא דגים

את הבלוג של ikatbag אתן מכירות? אם לא -תכניסו אותו מיד לפייבוריט שלכם, פשוט לקרוא ולרייר. אם הייתי עושה כאן בבלוג שלי קוביית "דברים שאני רוצה לעשות" אני מניחה שהייתי מסתפקת פשוט בלינק לבלוג הזה.
האקוריום היה אחד הדברים שתכננתי לעשות. אתמול כשדיברתי עם אחותי החלטתי שזהו, זאת ההזדמנות לעשות אותו. הזמנתי אותה עם הילדים. היא הגיעה עם שנים שלה ועוד אחד של האחות השלישית שלנו. ויחד עם ניצן ונועם בנינו אקווריום לתפארת.
קודם לכן הדפסתי את תמונות הדגים לצביעה. התמונות נלקחו מבלוג מופלא אחר, הבלוג של filth wizardry
(כן, לשמור ולרייר בהזדמנות אחרת). אפשר לשחק קצת עם הגדלים של התמונה כדי לקבל דגים בגודל הרצוי. אם אתן מוצאות דרך להפוך את התמונה, אפשר להדפיס דף אחד רגיל ודף אחד הפוך, ואחר כך להדביק זה לזה את הדגים הצבועים ולקבל דג דו צדדי.

התחלנו את העבודה בחוץ בצל (לא מבינה למה התמונות נראות מעפנות כאלה. התמונות המוגדלות נראות נהדר, תעשו עוד מאמץ קטן ותקליקו על התמונות כדי לראות אותן טוב יותר).

נועם ישב ועבד כשווה בין שווים.

ניצן עבדה בריכוז ובלי קיטורי "אווף לא מצליח לי", או "אמא תעשי לי...".

דולב וניב עבדו בשיתוף פעולה, ניב צובע ודולב גוזר.

בנתיים חתכתי עם סכין קופסת חיתולים (ב"יש" היה לא מזמן מבצע של פמפרס בקופסא. גם מחיר טוב וגם יופי של קופסה לעבודות (-; ). עדני, אחותי, גזרה מקרטון צמחי מים (מאריזה ריקה של צ'יריוס, למי שבאמת תהתה).

בשלב הזה רוב הדגים נצבעו ונגזרו, אבל הרוח שהתגברה בחוץ העיפה אותם לכל עבר. ארזנו את הכל ונכנסנו פנימה. ניצן וסתיו הדביקו חלק מהדגים על צמחי המים.

דולב וניב הדביקו חלק מהדגים אל חוטי רקמה.

ניצן מרחה דבק על התחתית וביחד עם סתיו מרחה אחר כך דבק נצנצנים על כל מה שהצליחה לשים עליו יד.

את צמחי המים הדבקתי לתחתית הקופסה. את חוטי הרקמה שדולב וניב הדביקו עליהם דגים הדבקתי עם צלוטייפ לתקרת הקופסה. על הרצפה המרוחה בדבק ניצן וסתיו פיזרו בהנאה גזרי נצנצים. ניילון לעטיפת ספרים הוצמד בעזרת סרט דבק עבה לפתחים.

וטאדאם
צד אחד

וצד שני.
ניצן ואני לא מפסיקות להתמוגג מהאקוריום. ציטוט- "אני מתלהבת מזה אמא". ברגע זה האקווריום מונח ליד המיטה שלה.

אחרי שהאקווריום הסתיים, עברנו לספגטי בנקניקיות, אבל זה כבר לרשומה אחרת.

לילה טוב

יום שלישי, 7 ביולי 2009

סוף סוף עבודה משותפת

רמי, בעלי, מצא ארונית תבלינים קטנה והביא אותה הביתה. ברגע הראשון התלהבתי והתחלתי לתכנן מה לעשות איתה ומה להדביק עליה. אבל ברגע השני ההתלהבות שככה. הרי כבר שנים שאני לא עושה שום עבודות יד. הארונית הזאת תחכה בצד, תתגלגל מפינה לפינה ומחדר לחדר, ובמקרה הטוב תגיע לבסוף למחסן לארגז חומרי היצירה.
ואז הגיעה ניצן והתלהבה גם היא. הסברתי לה שצריך לצבוע את הארונית ואחר כך לשים בה תבלינים ולתלות על הקיר. זה מצא חן בעיניה אבל היא התעקשה שצריך לשים את הארונית בפינת המטבחון שלה. בהתחלה ניסיתי למחות, עד שקלטתי שאני סתם מתעקשת, הרי ממילא לא אעשה כלום עם זה אז למה שהיא לא תהנה? הבטחתי לה שנצייר ונקשט ביחד את הארונית.

בצהרים, כשניצן ישנה, חפרתי במחסן ומצאתי את ארגז חומרי היצירה. שלפתי אחת מקופסאות המפיות (כן, יש שם 20-30 חבילות) ועוד כמה פיצ'יפקעס. אחר כך בחרתי מפית מתאימה ולקחתי מסלסלת הצבעים של הילדים צבעים תואמים. כשניצן התעוררה, הבטחתי לה שנעבוד יחד כשהיא תגמור לאכול (פולניה, או לא). בנתיים נתתי לנועם צבעים והוא התחיל לצייר. כמובן שהוא כל הזמן ניסה לברוח ולצייר על הקירות/ רצפה/ רהיטים ומה לא, אבל בסה"כ הוא עבד יפה והשאיר את רישומו על העץ.
אחרי לחץ נפשי מתון ניצן גמרה לאכול והצטרפה. היא הספיקה להתלהב מהפיצ'יפקעס שהבאתי. בחרה "יהלומים" שאדביק, ומצאה חלזון עץ בצבעים תואמים ואז החליפה את נועם והתחילה לצבוע.
(תמונה באיכות גרועה, אני יודעת. זה מה שקורה כשמצלמים מול השמש).

ניצן ונועם צבעו לסירוגין כשאני מעודדת אותם. בשלב כלשהו ניצן התיאשה. ניסיתי לצבוע במקומה אבל גיליתי שהצביעה שלי הרבה פחות אותנטית אז שידלתי אותה להמשיך.
אחר כך צבעתי רקע לבן למפיות. ובהמשך הערב מרחתי דבק, גיהצתי את המפיות ומרחתי לכה ו...טא דאם!
טא דא דאם
ומקרוב (אפשר ללחוץ על התמונות כדי להגדיל אותן) רואים את "היהלומים" ואת הצביעה של ניצן ונועם (הקוים הדקים המפותלים הם של נועם), וגם את הזיופים שלי בהדבקת המפיות (אחרי כמה שנים שלא עבדתי אני דוקא מבסוטה ממה שיצא למרות הפישולים).
והנה הארונית במקום שניצן ייעדה לה. מעניין איך היא תגיב בבוקר כשתגלה אותה שם.


לילה טוב
בתיה





יום שישי, 26 ביוני 2009

לאתגר Re-Purpose


נורא רציתי להשתתף באתגר של מיקסים. אני חושבת שנורא רציתי להשתתף במיקסים, לומשנה מה צריך לעשות בשביל זה. הנושא הפעם היה Re-Purpose.

זה היה הרעיון במיקסים :"מכירים את המילה Re-Purpose? פירושה מציאת ייעוד חדש לדברים ישנים - לקחת משהו שיש לו שימוש מסויים ולהשתמש בו למשהו אחר, למשל להפוך עציץ לכלי לעפרונות".

היו לי מלאן תוכניות, רציתי לעשות לניצן מטבחון מקרטון, משהו שיושב לי בראש כבר הרבה זמן, ומצאתי רעיונות נהדרים ברשת. אבל רעיונות לחוד ומעשים לחוד. סופשנה, השתלמויות וחולשה שנפלה עלי השבוע, שבשו לי את כל התוכניות.
אז הסתפקתי ביצירה שאני נורא אוהבת. מחבת, סתם מחבת שגמר את חייו אחרי שהשתמשנו לו באמא של הצורה שלו (כדאי ללחוץ על התמונות כדי לראות את התמונות בגודל מלא).

מפית, אבנים ולכה, קצת צבע לידיות וזה אחד מקישוטי המטבח האהובים עלי.



שבת שלום
בתיה

יום שלישי, 28 באפריל 2009

דו פעמי?

אחרי שגמרתי להתענג על הרשומה החד פעמית, נזכרתי שגם המצלמה של ניצן היא עבודה לגמרי לא רעה. אז החלטתי לעשות מהבלוג דו פעמי.

בשבוע שעבר ניצן חזרה מהגן עם הפתעת יומולדת בצורת תיק קטן. היא החליטה שזה תיק של מצלמה וביקשה מצלמה להכניס פנימה. עניתי שאין לי מצלמה קטנה כזאת להכניס אז היא הציעה שבדרך הביתה מהגן אני אכנס לסופרפארם ואקנה P-:. אני מצידי הצעתי שאולי ננסה להכין לנו אחת כזאת.

ביום ששי ביציאה מהגן ניצן שוב הזכירה את ענין המצלמה, ואני אמרתי שנחפש בבית ממה אפשר לעשות מצלמה. כשהגענו הביתה התחלתי לחפש בארונות המטבח קופסה מתאימה עד שגיליתי קופסת סרדינים שאמא שלי פעם נתנה לנו. (אגב, מישהו יודע מה אפשר לעשות עם סרדינים חוץ מאשר לתת לחתול?). לקחתי גם פקק של בקבוק שתיה לעדשה.
הושבתי את ניצן לידי כדי שתעזור לי.

פרשתי את הקופסה, גזרתי אותה לגודל הרצוי.



הגודל הרצוי זה גודל המצלמה פלוס השוליים המתקפלים.
הנחתי את החלק המיותר (השמאלי בתמונה השמאלית) על החלק הימני, שירטטתי את הלשוניות על השוליים המתקפלים וגזרתי אותן.
את הצד הפנימי של הקופסה צבעתי בצבע כסף, כשניצן כל הזמן בודקת אם הצבע כבר התייבש. אחרי שהצבע התייבש הנחתי סרגל על מקום הקיפול החדש ועם סכין יפנית עשיתי שריטה קלה כדי שאוכל לקפל את השוליים החדשים.
קיפלתי את השוליים, מרחתי דבק על השולים והדבקתי. היה קצת מסובך להחזיק את הקופסה עד שהדבק יתייבש. כל פעם נפתח לי במקום אחר. ביקשתי את ניצן שתחזיק את הקופסה ובנתיים חיפשתי משהו שאוכל לקשור ולייצב את הקופסה המתייבשת. מצאתי על השולחן חתיכת שרוך שגזרתי לא מזמן מחצאית (השולחן שלי אכן נראה כמו משהו שמוצאים עליו מציאות, לא?). ניסיתי לקשור בעזרתו את הקופסה אבל ניצן התלהבה "הנה ידית כמו למצלמה שלך אמא".
אז רופפתי את ההדבקה בפינה אחת והשחלתי פנימה את השרוך שמיד הפך לרצועה לתפארת.

אחר כך הבאתי את המצלמה שלי והתחלנו לבדוק אותה מכל הכיוונים. הסברתי לניצן איך מצלמים והיא, כמובן, מיד ביקשה לצלם אותי. רק שלמצלמה שלי יש דיליי נוראי, מרגע שלוחצים על המצלמה ועד שהיא מצלמת עובר נצח. כך שהתמונה הראשונה שהיא צילמה אותי הראתה את הגרביים שלה, השניה את החצאית שלי ובשלישית היא רק חתכה לי רק את הראש.

ברביעית היא הצליחה הרבה יותר ממה שאבא שלה מצליח כשהוא מצלם אותי מקרוב.
אחרי שגמרנו לצלם, בחנו את המצלמה והתחלנו לתכנן איפה נשים כל כפתור. ממעמקי המגירה שלפתי כל מיני מדבקיות ובעזרת טוש ומדבקות עיצבתי את המצלמה. ניצן צירפה הוראות משלה והנה, יש לנו מצלמה.
בשבת ניצן סיפרה לכל מי שרק הסכים לשמוע על המצלמה וגם על איך שהכנו אותה, כשהיא מדייקת להפליא בתיאורים. המצלמה לעומת זאת נעלמה. ניצן שיחקה איתה ביום ששי כאן לידי. את התיק שלה מצאתי במגירת הגרבים אבל את המצלמה בלעה האדמה. ניצן מצאה פתרון מקורי "אמא, תעשי לי עוד אחת", אבל באורח פלא, אחרי שחפרנו כאן בשני חדרים נמצאה האבדה, מונחת על המחשב שלי ממש מתחת לאף שלי.

אחרי שהחלטתי לעשות ממנה רשומה לבלוג רציתי לצלם את ניצן עם המצלמה. קודם היא ניגשה להתלבש בהתאם. הוציאה מסל התחפושות את הקימונו הסיני, את הקשת של שלגיה וניסתה לסחוט ממני איפור :-P. הגשתי לה את המצלמה שלה ואמרתי שאני אצלם אותה והיא תצלם אותי. ניצן סרבה בטענה שהיא לא יכולה כי היא לא יכולה לראות אותי דרך המצלמה. אז התחלפנו במצלמות והיא צילמה אותי.

אחר כך, בעזרת סכין יפנית, פתחתי חלון קטן בכל צד וניצן היתה מאושרת.


עכשיו היא הסכימה לצלם אותי, ואחר כך את אבא וגם את נועם שניסה כל הזמן לסחוב ממנה את המצלמה.
וכשניצן הלכה היום לגן, נועם גילה את המצלמה והתחיל לצלם גם הוא.


לילה טוב




רקע לבלוג

/