יום שני, 23 באוגוסט 2010

צבעי ידיים

   מכל עבודות היצירה, הפעילות הכי הכי אהובה על הילדים היא צביעה בצבעי ידיים. אין כמו להתלכלך ולמרוח את כל הגוף בצבעים. זה כיף, זה יצירתי, זה חשוב, זה עוזר להתפתחות. אפילו האחות בטיפת חלב הזכירה שעיסוק בצבעי ידים יכול לעזור לנועם להתמודד עם הגמילה מהחיתול. אז איך זה ששלושת הקופסאות שקניתי החזיקו מעמד יותר משנתיים :-(.
איכשהו אני תמיד מצליחה למצוא סיבה למה לא לצבוע היום בצבעי ידים. למרבה המזל לפעמים אני מצליחה להתעלות על עצמי ועושה להם את היום.

בהתחלה הם רק מערבבים צבעים, מגלים את הירוק ואת הכתום.
אחר כך מתחילים לחרוץ צורות בתוך העיסה שהולכת ונערמת מעל הניר.

אבל האקשן האמיתי מתחיל רק כשכל הצבעים הופכים למין זפת שחורה זרחנית. או אז העיניים נדלקות.

והיצירתיות מתחילה לפרוח



זה נהיה מעניין יותר מרגע לרגע.

מזל שאפשר לרחוץ אותם בחוץ לפני שנכנסים הביתה לאמבטיה.
 הדלי, אגב, הכיל מים וסבון כלים P-: .

נראה שההתעסקות בנקיון אחרי היצירה לוקחת יותר זמן מאשר היצירה עצמה. מה גם שהצבע הכחול היה צבע עמיד למדי שגם אחרי המקלחת משווה להם מראה כחול חולני כלשהו.
כשרואים את התמונות אני בטח מצטיירת כאמא שנטי כזאת שנותנת לילדים שלה להנות ולהתלכלך ולא מתרגשת מזה בכלל. בתאוריה זה נכון, אבל ברגע האמת אני חופרת להם בפולנית צחה עם לא-למרוח-על-הגוף או עם למה-את-מקלקלת-את-הציור-עם-המריחות וכמובן למה-כל-כך-הרבה-צריך-לקחת-מעט-צבע-בכל-פעם. אני עובדת על עצמי קשה ומזכירה לעצמי שבצבעי ידיים אין תוצר סופי שתולים אותו אלא יש הנאת התמרחות צרופה. ההתעסקות בצבע היא העיקר. זה לא קל, זה עולה לי בבריאות, אבל אני משתפרת. לכן בפעם הנ"ל הצלחנו לגמור את הצבעים והבטחתי לילדים שאני אכין להם צבעים חדשים.

גיגול מהיר גילה שהמתכון הנפוץ לצבעי ידיים מבוסס על קורנפלור, ואצלי כזכור יש רק קורנפלור אינסטנט. בסוף מצאתי מתכון שמבוסס על קמח שלא צורפו לו הוראות הכנה. אחרי נדנודים בלתי פוסקים של ניצן גם הכנתי אותו.

המתכון די פשוט:
כוס אחת קמח
שתי כפות מלח
3 כוסות מים.

הוראות הכנה:
מכניסים לסיר את הקמח והמלח. מוסיפים לאט תוך כדי בחישה את המים ומערבבים היטב עד שמתקבלת בלילה חלקה.
אחר כך מעמידים את הסיר על להבת הגז ומבשלים תוך ערבוב מתמיד. (אם יש מטרפה עמידה לחום זה קל יותר). מהר מאוד מתחילים להופיע מעין גושים דביקים בבלילה וצריך להמשיך לבחוש. כאשר כל הבלילה הופכת סמיכה דיה, מכבים את האש וממשיכים לבחוש עד שהבלילה סמיכה ואחידה.
מניחים את הסיר בצד להתקרר, בוחשים שוב, מחלקים לכלים ומוסיפים צבע מאכל.

אני משתמשת באבקת צבע מאכל, לכן חשוב להמיס אותה בכמה טיפות מים לפני הערבוב עם הבלילה.
המרקם של הצבע יצא רך יותר מהצבעים הקנויים, כנראה שהייתי צריכה לבשל אותם קצת יותר. הצבעים, תודה לאל, היו הרבה פחות תוקפניים.

ההתחלה היתה עדינה למדי. נועם חיקה את השכן שהצטרך אלינו ושניסה בכל מאודו לצייר מבלי להתלכלך.

ניצן ישר הלכה בגדול על כל הדף (4 עמודי A4 מודבקים זה לזה שהונחו על שולחן רטוב).


 כשהדף התמלא קילפנו אותו מהשולחן וניצן עברה לדף הבא. היא ציירה לבבות ופרחים בצבעים המרוחים.

גם נועם לא נשאר מאחור צייר ומרח וסיפר סיפורים.

כשהדף השני של ניצן התמלא היא פשוט מעכה אותו, הוסיפה אליו את שאריות הצבע שנותרו ובנתה לה ערימת ג'יפה אותה היא יכלה לפסל כרצונה.
הפעם הצלחתי שלא להעיר יותר מידי הערות. הילדים מצידם הצליחו לכבד את הבקשה שלי שלא למרוח את הגוף. הנקיון היה מהיר והצבע ירד מהידיים בלי להשאיר עקבות.
למחרת קנינו בסופר קורנפלור אמיתי. אבל אני חוששת שהחופשה תיגמר לפני שנעשה בו שימוש כלשהו.










יום שלישי, 17 באוגוסט 2010

בית קטן בגינה

     מישהו בשכונה קנה מקרר חדש. מקרר שרפ כסוף גדול ויפה. לא ראיתי את המקרר. למען האמת אני לא יודעת מי זה שקנה אותו. אבל את הקרטון הענק של המקרר מצאנו ברחוב בשבוע שעבר שחזרנו בערב מגן המשחקים.
בדרך כלל חלוקת העבודה אצלנו היא כזאת, רמי מוצא דברים ומביא אותם, ואני מתלהבת או (לרוב) מעקמת ת'פרצוף. הפעם אני זאת שמיד שלחתי יד והתחלתי לגרור את הקרטון הביתה. רמי, כמובן, עזר לי כי זה היה קרטון כבד למדי.
למחרת, למרות החום והשמש היוקדת, העמדתי את הקרטון ושרטטתי עליו את החלונות והדלת.

רמי נרתם למשימה, הוציא את משור הג'יקסו וחתך חלונות, דלת וגג. את החלק העליון של הגג חיברנו עם אקדח סיכות, והצמדנו את המשולשים עם דבק חם.

את הבסיס המקורי של הקופסה חיזקתי עם פסי MDF שהיו בה והדבקתי לדפנות עם דבק חם. 

מאוחר יותר, כשהשמש כבר נטתה, שלפתי מהמחסן מיכלי גואש ויחד עם הילדים התחלנו לצבוע.

למחרת בבוקר קם לו נועם, חמק לחצר ומצא את מיכלי הגואש שנותרו מיום האתמול. בלי להתבלבל הוא לקח את המיכל הצהוב שפך מעט ממנו לקערה והתחיל לקשט את הבית. מזל שרמי תפס אותו לפני שהוא גרם לנזק גדול יותר.
E' voila, הנה עומד לו בית קטן בגינה.


העקמומויות של הדלת נוצרה בגלל שחששתי שיהיה קשה לפתוח ולסגור אותה אז חתכנו קצת גם בצד של הצירים.
קשה להאמין אבל לתוך הבית הקטן הזה נכנסים 3 ילדים וכסא קטן.

כבר שבוע בערך שהבית לא מאבד מכוח המשיכה שלו. על קירות הבית התקנתי שתי כונניות קטנות מקרטוני חלב גדולים. לשם ניצן מכניסה את כל הסופר-פאם שלה.
ביחד עם בן השכנים הם קשטו את פנים הבית במדבקות (והמשיכו בזה גם היום).

בנתיים הבית שורד את מתזי המים של הבריכה שלידו ואת הדחיפות של הילדים. אם הוא יחזיק מעמד עד בוא הגשם זה יהיה מצוין.
20/11/10 עדכון. מאז שפרסמתי את הרשומה הזאת הדהד לי זכרון קלוש שבעצם הרעיון לא היה ממש מקורי שלי. הערב גיליתי בסימניות שלי את הרשומה הזאת, והבנתי שזאת היתה ההשראה שלי.

יום חמישי, 12 באוגוסט 2010

איפור בכאילו

אחד המשחקים האהובים ביותר על ניצן, זה איפור. בת דודה שלה, שלמדה איפור קצועי, איפרה אותה כמה פעמים, וניצן רק מחכה להזדמנות למרוח צבע על הפנים.
את האיפור שלי מזמן ארזתי והעליתי מעל אחד הארונות בבית, אחרי שניצן השתמשה בו ביד נדיבה.
פה ושם נתתי לה להתאפר באיפור משלה, אבל היא השתמשה בו בפזרנות. על הפנים, אחר כך על הגוף ואחר כך על כל מה שנקרה בדרכה. החל בנועם וכלה בקירות.
קופסאות האיפור שלה בדרך כלל לא שרדו הרבה זמן (תודה לאל). היא חפרה בהן בכוח עם מברשות האיפור עד שהאיפור התפורר. נועם הוסיף משלו כשהפיל או זרק את הקופסאות. קופסת האיפור האחרונה היתה איפור מזעזע בגווני חום שניצן קיבלה מגיסתי. נועם דוקא נורא התלהב כשהיא איפרה אותו לרע-מפחיד, אבל אני התחרפנתי כל פעם מחדש כשהיא השתמשה בו. מצד שני לא היה לי לב להעלים את קופסת האיפור הזאת. יום  אחד אחרי שהיא חבטה את קופסת האיפור על שולחן הזכוכית בסלון וציירה באבקה המפוררת ציורים, הכרזתי שיותר היא לא מקבלת איפור. אחר כך קצבתי את העונש לשנה והבטחתי שבגיל שש, אם היא תתנהג יפה, אני ארשה לה לקבל איפור.
ואז גיליתי את הרשומה הזאת- איפור בכאילו והתלהבתי. לא הייתי בטוחה שניצן תסכים להשתמש רק בכאילו, אבל כשהראיתי לה את הרשומה והסברתי לה במה מדובר גם היא התלהבה.
לפני שבועיים  בערך ניצן קיבלה מחברה שלה קופסת איפור ריקה. האח הקטן של החברה השמיד את התכולה בכמה חבטות. אחרי שהחברה גמרה להתאבל על האיפור, היא נתנה לניצן את הקופסה הריקה. עשיתי גיחה מהירה לשוק רמלה לוד וקניתי לאק בשלל צבעים. אחר כך הפכתי כמה מגירת בבית וגיליתי שיש לי בעצם הרבה מאוד בקבוקוני לאק שאני לא משתמשת בהם. 
ניקיתי ויבשתי את קופסת האיפור ויחד עם ניצן והחברה הכנתי את קופסת האיפור. הנחתי את הקופסה ליבוש על מדף גבוה במטבח וחיכיתי לייבוש. ניצן לא ממש סמכה עלי וטיפסה כל פעם לבדוק. ליתר בטחון חיכיתי יומיים והתוצאה מרהיבה (שווה להקליק על התמונה ולהגדיל אותה).
רוב הלאק ששפכתי נזל פנימה דרך הנקבים בתחתית. בדיעבד זה יצא חמוד כי השכבה הדקה שנשארה התיבשה על התחתית המשובצת ונוצרה מעין דוגמה, מה שמגביר את האמינות של מראה האיפור.
לשמחה של ניצן לא היה גבול. היא מיד אילתרה מברשות איפור ממקלוני צמר גפן, אחר כךהתאמצה ומצאה כמה מברשות בין המשחקים שלה. נועם רמי ואני צריכים להתאפר אצלה כמה פעמים ביום. על רצפת המטבח היא פורשת בד סטן ומניחה עליו את קופסת האיפור ושאר אביזרים חיוניים ומכריזה ש"הסופר פאם יפתח בשתי שעות". לדעתי "Super femme" נשמע הרבה יותר טוב מסופר פארם.
 הכיף הכי גדול זה להשוויץ באיפור החדש בפני אנשים, רצוי מבוגרים, ואחר כך להראות להם שזה רק בכאילו.
הערב היינו בגן השעשועים. ניצן לקחה איתה את האיפור ועוד כמה פיצ'יפקעס ופתחה סופר-פאם בגן השעשועים. אחרי שהתגברה על המבוכה היא הסתובבה והזמינה ילדות לשחק איתה. היא איפרה אותן, הן איפרו אותה וניצן היתה מאושרת.



רקע לבלוג

/