בית קטן בגינה

     מישהו בשכונה קנה מקרר חדש. מקרר שרפ כסוף גדול ויפה. לא ראיתי את המקרר. למען האמת אני לא יודעת מי זה שקנה אותו. אבל את הקרטון הענק של המקרר מצאנו ברחוב בשבוע שעבר שחזרנו בערב מגן המשחקים.
בדרך כלל חלוקת העבודה אצלנו היא כזאת, רמי מוצא דברים ומביא אותם, ואני מתלהבת או (לרוב) מעקמת ת'פרצוף. הפעם אני זאת שמיד שלחתי יד והתחלתי לגרור את הקרטון הביתה. רמי, כמובן, עזר לי כי זה היה קרטון כבד למדי.
למחרת, למרות החום והשמש היוקדת, העמדתי את הקרטון ושרטטתי עליו את החלונות והדלת.

רמי נרתם למשימה, הוציא את משור הג'יקסו וחתך חלונות, דלת וגג. את החלק העליון של הגג חיברנו עם אקדח סיכות, והצמדנו את המשולשים עם דבק חם.

את הבסיס המקורי של הקופסה חיזקתי עם פסי MDF שהיו בה והדבקתי לדפנות עם דבק חם. 

מאוחר יותר, כשהשמש כבר נטתה, שלפתי מהמחסן מיכלי גואש ויחד עם הילדים התחלנו לצבוע.

למחרת בבוקר קם לו נועם, חמק לחצר ומצא את מיכלי הגואש שנותרו מיום האתמול. בלי להתבלבל הוא לקח את המיכל הצהוב שפך מעט ממנו לקערה והתחיל לקשט את הבית. מזל שרמי תפס אותו לפני שהוא גרם לנזק גדול יותר.

E' voila, הנה עומד לו בית קטן בגינה.

העקמומויות של הדלת נוצרה בגלל שחששתי שיהיה קשה לפתוח ולסגור אותה אז חתכנו קצת גם בצד של הצירים.
קשה להאמין אבל לתוך הבית הקטן הזה נכנסים 3 ילדים וכסא קטן.

כבר שבוע בערך שהבית לא מאבד מכוח המשיכה שלו. על קירות הבית התקנתי שתי כונניות קטנות מקרטוני חלב גדולים. לשם ניצן מכניסה את כל הסופר-פאם שלה.
ביחד עם בן השכנים הם קשטו את פנים הבית במדבקות (והמשיכו בזה גם היום).

בנתיים הבית שורד את מתזי המים של הבריכה שלידו ואת הדחיפות של הילדים. אם הוא יחזיק מעמד עד בוא הגשם זה יהיה מצוין.

20/11/10 עדכון. מאז שפרסמתי את הרשומה הזאת הדהד לי זכרון קלוש שבעצם הרעיון לא היה ממש מקורי שלי. הערב גיליתי בסימניות שלי את הרשומה הזאת, והבנתי שזאת היתה ההשראה שלי.