סוף סוף עבודה משותפת

רמי, בעלי, מצא ארונית תבלינים קטנה והביא אותה הביתה. ברגע הראשון התלהבתי והתחלתי לתכנן מה לעשות איתה ומה להדביק עליה. אבל ברגע השני ההתלהבות שככה. הרי כבר שנים שאני לא עושה שום עבודות יד. הארונית הזאת תחכה בצד, תתגלגל מפינה לפינה ומחדר לחדר, ובמקרה הטוב תגיע לבסוף למחסן לארגז חומרי היצירה.
ואז הגיעה ניצן והתלהבה גם היא. הסברתי לה שצריך לצבוע את הארונית ואחר כך לשים בה תבלינים ולתלות על הקיר. זה מצא חן בעיניה אבל היא התעקשה שצריך לשים את הארונית בפינת המטבחון שלה. בהתחלה ניסיתי למחות, עד שקלטתי שאני סתם מתעקשת, הרי ממילא לא אעשה כלום עם זה אז למה שהיא לא תהנה? הבטחתי לה שנצייר ונקשט ביחד את הארונית.

בצהרים, כשניצן ישנה, חפרתי במחסן ומצאתי את ארגז חומרי היצירה. שלפתי אחת מקופסאות המפיות (כן, יש שם 20-30 חבילות) ועוד כמה פיצ'יפקעס. אחר כך בחרתי מפית מתאימה ולקחתי מסלסלת הצבעים של הילדים צבעים תואמים. כשניצן התעוררה, הבטחתי לה שנעבוד יחד כשהיא תגמור לאכול (פולניה, או לא). בנתיים נתתי לנועם צבעים והוא התחיל לצייר. כמובן שהוא כל הזמן ניסה לברוח ולצייר על הקירות/ רצפה/ רהיטים ומה לא, אבל בסה"כ הוא עבד יפה והשאיר את רישומו על העץ.
אחרי לחץ נפשי מתון ניצן גמרה לאכול והצטרפה. היא הספיקה להתלהב מהפיצ'יפקעס שהבאתי. בחרה "יהלומים" שאדביק, ומצאה חלזון עץ בצבעים תואמים ואז החליפה את נועם והתחילה לצבוע.
(תמונה באיכות גרועה, אני יודעת. זה מה שקורה כשמצלמים מול השמש).

ניצן ונועם צבעו לסירוגין כשאני מעודדת אותם. בשלב כלשהו ניצן התיאשה. ניסיתי לצבוע במקומה אבל גיליתי שהצביעה שלי הרבה פחות אותנטית אז שידלתי אותה להמשיך.
אחר כך צבעתי רקע לבן למפיות. ובהמשך הערב מרחתי דבק, גיהצתי את המפיות ומרחתי לכה ו...טא דאם!
טא דא דאם
ומקרוב (אפשר ללחוץ על התמונות כדי להגדיל אותן) רואים את "היהלומים" ואת הצביעה של ניצן ונועם (הקוים הדקים המפותלים הם של נועם), וגם את הזיופים שלי בהדבקת המפיות (אחרי כמה שנים שלא עבדתי אני דוקא מבסוטה ממה שיצא למרות הפישולים).
והנה הארונית במקום שניצן ייעדה לה. מעניין איך היא תגיב בבוקר כשתגלה אותה שם.


לילה טוב
בתיה